המייל הזה קצת חופר בהתנגדות נפוצה של לקוחות של כמעט כל קורס או מוצר,
ואני חושב שפגשתי פתרון יהלום.

מניח שהרבה מצאו אותו לפניי, עדיין נהניתי למצוא אותו.

פגשתי השבוע יזם ששימח אותי. הוא היה נראה לי טבעי, משוחרר משורה ארוכה של פוזות שיש להרבה בעלי עסקים. שמחתי בשבילו, ושמחתי בשבילי.

גיליתי, יותר ויותר לאחרונה, שאני משקיע הרבה אנרגיה כדי לפתח שליטה ולהישאר בשליטה.
קצת משעשע בהתחשב בכך שהנסיבות עושות מה שבא להן, בלי שום קשר לעולמי או כמאמר המשורר "צר עולמי כעולם נמלה."

אתמול, כדי לפתח את המכירות בוובינר של לקוחה, שוחחתי איתה על שיחות המכירה למתעניינים שלא קנו, אחרי הוובינר.

היא דיברה על שתי התנגדויות שעולות אצל כולם כמעט. אחת מהן – "אני נראה מאוד רגוע, אבל אני כמעט על הקצה". ניסיתי להבין ממנה איך היא עונה לזה, שאלתי אותה מספר שאלות, ואז לקחתי את השיחה, תמללתי אותה בתוכנה מצוינת ששכרתי,
וקראתי את הדיאלוג.
הבנתי שהאדם מאוד לא רגוע, ונדרש להראות רגוע.
ישבתי וקצת חשבתי.

עלתה לי שאלה ששמה אותי בעמדת הפסיכולוג, מקצוע שאבא שלי הציע לי שלא להיכנס אליו,
עקב היסטוריה משפחתית של ריבוי פסיכולוגים ומיעוט אושר.
והפכתי לאיש שיווק, שמנסה להבין מה אנשים רוצים, עושים ומצדיקים בחשיבה.
אתה יכול להודות או לא, בסוף הגורל שלך הוא אותו אחד 🙂

בקיצור, הפער בין הרצון למציאות נמצא בהרגשת השליטה.
הוא לא מרגיש שהוא שולט בעניינים.
ומאוד רוצה לשלוט.

הצעתי לה שתסביר לו שבעצם רכישת המוצר, הוא מתקדם ליצירת שליטה.
וזה נכון.
לפחות קצת.
ככל שמתקדמים לנסיון לשלוט בדברים,
מבינים שהמקסימום האפשרי הוא לנסות ולקבל מה שיש.
כי על הדברים הגדולים, אין שליטה.

יש כוונה.
יש לבקש, להתכוון, לרצות, לדבר אל עצמנו ברמה עמוקה ולקוות לחסד כלשהו שיגיע אלינו.
זה מה שאני מכיר.

תודה על ההקשבה