כדייג ותיק ומכור להרגל הטלת החכה ושליית הדגים,
כל העור על גבך מצטמרר בעונג והתרגשות כשמגיע יום שישי,

ואיתו התחזית על נהירת להקות ענק של דגי סרגוס כסופי סנפיר אל חופינו.
עוד פלא שנולד מהתחממות הכדור.

צירוף נסיבות פלאי גרם לך, חובב דיג עתיר נסיון והצלחות,
לקרוא שלשום בניוזלטר מקצועי בתשלום,
על פתיון חדש לדגים,
הקרם-דה-לה-קרם בעולם הפתיונות.

מייד קנית, ובמשלוח מהיר נחת אצלך פתיון מכני חדש, כסוף ונוצץ.

'אלוהים אוהב אותי' חשבת לעצמך, מהרהר בלב נרגש על שגרת מחר בבוקר
שתוביל אותך אל ראש המזח.
ואיזה מזל שמיהרת לרכוש.

שבת. משכים לפני הנץ החמה. חושך בחוץ.
מתניע את המכונית, נוסע, מחנה ליד המרינה,
מגיע ראשון לראש המזח.
פותח את הכסא המתקפל,
פותח את הצידנית,
פותח את השקית עם הפתיון החדש והנוצץ,

נרגש כולך בפעם המליון להיות זה שיוביל במספר הדגים שיוציא היום,
ושוב יכירו בו החבר'ה כמי שמבין דבר או שניים.

הים נראה שונה, הוא זז. משהו שונה קורה כאן.
ועכשיו, דקות לאחר הזריחה, כולו סנפירים רוחשים,
כולם מנצנצים באור השמש.
מימיך לא ראית דבר כזה.

במאות אלפיהם נעים הסנפירים הבוהקים מעומק הים לכיוון ראש המזח, אליך.

הלב שלך מפרפר משמחה על גודל ההזדמנות,
ואיתו מחשבה קטנה חודרת כמו תולעת לתפוח בשל,
ולוחשת חרש שבהזדמנות הכי גדולה בעשור האחרון הבאת רק צידנית קטנה,
ולא את הרגילה, שהתקלקלה, שגם היא היתה נגדשת בהמון הדגים הצפוי לך,

וגם שקיות לא הבאת איתך, מהרגל הדיג שהתמעט והלך בשנים האחרונות.
ואיך תוכל לספר לבני דודיך בפגישה המשפחתית הערב
על נפלאות הדיג המושלם שיקרה היום?

בדיוק מגיע רפי, אתה מברך אותו במנוד ראש, וכדי להיות הראשון לתופסי הדגים,
משליך את החכה למים,
בהטלה מקושתת למודת 40 שנות נסיון.

אתה יושב, החכה במים, וממתין.
רפי פותח כסא, פותח צידנית, זורק חכה ומתחיל להעלות דגים.
בטפטוף מגיעים חיים, מוסה, יעקב, רפי השני, ויקטור,
דויד, וראובן, החבורה של שבת על המזח, וגם אצלם ברוך שמו,
הדגים מתחילים לעלות בחכות.

אבל אצלך, אין דג וגם אין תנודות בחכה, אף אחד מבעלי הזימים לא נושך בפיתיון.
ועוד דקה עוברת.
ועוד חמש.

אתה מעיף מבט חטוף מסביב, בשאר הצידניות כבר לא נראית הקרקעית,
רק דגים כסופים וסנפירים.
ואילו שלך נשארת לבנה ועירומה.

מחכה עוד עשר דקות, ובינתיים משהו בתוכך נדרך, אותו דבר שהורגלת בו,
אותה תחושת החמצה יומיומית שנעדרה תמיד מההרפתקאות השקטות
של ימי שבת בראש המזח עם החבר'ה, מזדחלת לה החוצה.
ואותו ריגוש מעורר הופך לתחושת החמצה.

עשית הכל נכון.
אולי אלוהים כבר לא אוהב?

אתה מוציא את החכה מהמים.
ורואה שאת הפתיון השארת בשקית.

אז למה?
איך טעית?
ולמה כשבמקום הדגים מחכים לך לקוחות, כמעט תמיד תמשיך בטעות?
מה משכיח ממך את האפשרות לדוג ערימות שמנות של לקוחות נפלאים?


זה אפילו לא הפתיון.
סך הכל, אתה משווק, לא דייג, יש כאן הבדל קטן, נכון?
כמובן שנכון.

זה מה שקרה כשאמרת שלום לחבר שהגיע,
דעתך הוסחה ולא כתבת ללקוחות הפוטנציאלים את הסיבה למאורע.

הלקוח שלנו מחפש במי לבטוח, ותכלס, לרוב הוא לא מקבל סיבות טובות,
לכן הוא חושד, ולא קונה.

כשאנחנו מסבירים את ה'למה' שלנו, נוצרת קרבה, ולאיטה נוצרת אמינות.

אז איך? מהי השיטה?
איך יוצרים רצף של 'למה', רצף של סיבות.

מה מכריח את הקורא שלך,
שיש לו מוח אנושי כמו של כולם,
להיצמד לארועים העוקבים זה אחרי זה
כמו כלב ציד לעקבות השתן של ארנב במנוסה?

סיפור.
סיפור טוב.
סיפור טוב מורכב מרצף של תוצאות שמאחוריהן סיבות שגרמו להם.

כשלפניך דף מכירה אפקטיבי,
הרצף הזה נשמע לך הגיוני, ומניע אותך לפעולה שההגיון שלה נקבע על ידי הכותב, בסיפור.
רצף ארועים שמחוברים באמצעות סיבות ונותנים הסבר לוגי ורגשי לתהליך.

לקוח שכתבתי לו מגנט לידים באורך 6,000 מילה שאל אותי היום
אם זה לא ארוך מדי.

הרי ברור לך מה עניתי.
שכל עוד אתה נותן ערך ועניין גבוה, תכתוב כמה ארוך שאתה רואה לנכון.
השאיפה שלי, שמי שהגיע לכאן, והשקיע 2-5 דקות בקריאה,
יכתוב יותר פעמים לקוראים שלו את הסיבה למה.
ויזכה באמונם.

שמתם לב שנתתי סיבה?
בוודאי ששמתם לב.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר

נ.ב
אם אתם רוצים להבין איך בונים סיפור אחד שמוכר מוצר אחד יקר
לכמות מרהיבה של אנשים משך עשרות שנים,
לחצו על הקישור, כנסו לפרק השישי בפודקאסט שלי והקשיבו.

מאסטרפיס.
מהקופירייטר הטוב ביותר שעדיין בחיים.

תמיד כשמדברים על מועדון לקוחות,
נאמר כזה שעולה 97 ש"ח לחודש, בראש מתחילים להתארגן מכפלות.
97 לחודש,
12 חודשים בשנה.
עוד שנה כבר יהיו לי 600 מנויים…

אבל זה קורה רק כשיש לך
יכולת יוצאת דופן לתת ערך גבוה.