הסיפור השבור על
מוּנִי שוּפוּנִי והמרצדס
לקוח שלי הגדיר שלושה לקוחות אידאליים,
כך בהתאם לאפיון שהכין לבקשתי.
את הראשון אפיין אחד לאחד לפי מוּנִי,
אותו פגש יומיים לפני כן בבית קפה:
נדלניסט מהסטריאוטיפים,
הגיע לפגישה לבוש במרצדס S קלאס בשווי מיליון ₪.
החנה אותה במעלה הרחוב,
50 מטר מבית הקפה בו נפגשו,
התיישב לשולחן בו כבר ישב אותו לקוח שלי,
והשיחה התחילה.
הדקות עוברות, חיווי השעה בטלפון מראה שהיום מתקדם,
ואיתו השיחה.
וההצהרה טרום הקניה מגיעה.
אבי אבות השופוני רוצה שיסבירו לו וילוו אותו, מעריך מקצוענות:
"לא מעניין קיצורי דרך, תן לי את הטוב ביותר שלך" הוא אומר ללקוח שלי.
"גם אם אני צריך להתאמץ בשביל זה."
השיחה עולה מדרגה ושלב המחיר מגיע.
2,000 ₪ לפגישת הדרכה, אומר לקוחי.
"2,000 ₪? אתה נורמלי?!"
צווח מוּנִי בקול שהפך לדק שובר זכוכיות.
והמכירה, כקערת זכוכית, נשברה לה מן העולם לרסיסים
שלעולם כבר לא יכילו ולו שקל אחד יתום.
מה קרה באותה שיחה?
קרו הרבה דברים.
אבל העיקרי לא קרה.
מראה המרצדס והשופוני עצרו את השכל מלפעול נכון.
כי כדי למכור משהו, כל דבר,
הלקוח צריך להבין שהערך שיקבל הוא לפחות פי 10 ממה שהוא משלם.
אם המוצר/שרות שלך עולה 25,000 ש"ח,
והטראפיק לקידומו עולה עוד 30,000 ש"ח,
סך העלות היא 55,000 ש"ח.
הלקוח צריך להבין, וזה באחריותך המלאה, כולל לוודא שהוא הבין,
שהוא יכניס מזה לכל הפחות 550,000 ש"ח.
אם יש לו כסף או אין לו, זה לא מעניין אותך.
זו היושרה המקצועית שלך
הוא צריך להבין את זה בשכל שלו, ובעיקר ברגש שלו.
להגיע לשכל, קל כמו קילו נוצות.
להגיע לרגש, קל כמו קילו ברזל.
לזה צריך כלים שכליים, נתונים ועובדות,
ואת זה שמנגד צריך להסעיר.
ומי מהם אחראי על הפעלת מתג הקניה במוח?
כפי שאמר הקופירייטר הגאון גארי בנסוינגה: הרגש קונה, השכל מצדיק.
ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר
נ.ב ליצירת תשתית תוכן שיווקי מעורר רגש ומעודד אמון וקניה,
שפורטת על מיתרי הנוצה ומיתרי הברזל שבמוח האדם,
שלחו לי הודעה פרטית.