800 שעות עבודה בלי שיצא לך משהו שעובד, זה הרבה?

בתיכון הקיבוצי בו למדתי, כדי לקבל תעודת בגרות,
היתה חובה להגיש פרויקט גמר.

אהבתי אלקטרוניקה, והיה מי שאציע שאתכנן ואבנה
שעון ספרות גדול לאולם הספורט, הגדול הזה, שרואים בטלויזיה.

חשבתי בערך 3 שניות לפני שאמרתי כן. למעני, למען הקיבוץ, למען השם.
אלוהים, הייתי תמים ולא חושב כמו בייבי עגל שחור לבן שרק נולד.

והכל מאפס. הבנתי חלק מהתיאוריה,
וידעתי להלחים.
זה כמו להבטיח למישהו שעוד שנה תרוץ מרתון, ואתה יודע אולי לזחול.

הייתי יושב ערבים ולילות ומלחים חיבורים בתוך קופסת פח מגולוון צבוע שחור,
שכופף בשבילי יעקב ו. במסגריית בית החרושת למיץ,
בגודל מטר על שמונים ס"מ, בעומק 12 ס"מ.
יצרתי שגרה, ולא מתוך אהבה.

כשהגיע רגע המבחן, נסענו לבוחן ברמת השרון, אני עם הקופסה השחורה,
וגל עם עבודת הגמר שלו ב… משהו עם אלחוטאות, אני זוכר נכון גל?

גל קיבל את הציון שלו. אני קיבלתי 8. מתוך עשר, למרבה השמחה….
הקופסה השחורה של בעל החלומות מעולם. לא. עבדה.
בראיה לאחור, מה למדתי יותר מהכל?

1. לעשות משהו בינוני, בלי תשוקה בוערת, ישאיר אותך שחקן של שמיניות עם טעם מר בפה.
2. אם לסכם את ספר האסטרטגיה כנראה הידוע בהיסטוריה,
שכתבו סון דזה, סון טסו, סון צו והחכם צו ביחד, ואפילו באותה יד,
עדיף לחשוב לפני שפועלים. ויותר מזה, עדיף להשתוקק באמת באמת באמת.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר

נ.ב אם אתם ממש צריכים לכתוב משהו שעובד מעולה,
ומחפשים קיצור דרך, גשו לפודקאסט הקופי הטוב בעולם, בחרו איזה פרק,
ורעיונות טובים יפלו עליכם כמו גשם בצהרי יום בפלורידה.