לאמא שלי הנפלאה שעוד מעט חוגגים שוב את יום הפרידה שלה,
היה איתי הסכם.

על כל מבחן שהייתי מקבל ציון 80 ומעלה, הייתי מקבל פרס-
תקליט לבחירתי.

היא יזמה את ההסכם מכתה י', כשנגיף החיים חדר להכרה שלי,
ולקח אותי לסיבוב שבו הזמנתי את התיכון לשיחה
ואמרתי לו שזה לא הוא, זה אני.

הצלחתי להישאר במערכת היחסים חסרת האהבה הזאת,
בייחוד כי העברתי את כובד משקל הגוף שלי
מהכיסא בכיתה לרגל ימין, משם לשמאל,
ומשם לריצות ארוכות בשדות.

לעונת הבגרויות הגעתי עם חוסר ידע של שנתיים בחלק מהמקצועות,
עם נחישות לעבור. למה רציתי לעבור? כדי לעבור, זה הטיפוס.

למדתי ימים, לילות, דחסתי מידע, וכשהגיעה התעודה כולה, עם הציון 8,
סימנתי V חסר סיפוק.

זה פעם, בעבר. מאחור. אנחנו חיים בהווה ומכוונים לעתיד. ובו 8 הוא,
בתנאים מסוימים שכבר נראה, העשר החדש.
מתי זה קורה?

כשאנחנו רוצים לכתוב כותרות ושורות נושא מעולות,
יש לנו 5 הגדרות ליצירתן ובדיקתן:
אבל… הכותרת צריכה לעמוד רק בארבע. כן, 80% ואנחנו במצוינות.

איפה נמצא מרחב הבחירה שלנו?
בתוך 5 ההגדרות האלה:

1. תפישת תשומת לב: האם הכותרת צועקת ***קראו אותי*** בלי שימחקו אותה?
2. פיתוי: האם הכותרת משחררת לחופשי את תשוקת הקוראים לגלות עוד?
3. מלאה בתועלות: האם שורת הנושא מדברת למה שמעניין את הלקוחות המיועדים?
4. ספציפית: האם הכותרת נקיה מטיעונים הנוגדים זה את זה ומבלבלים את הקורא?
5. ייחודית: האם הכותרת בולטת בהיותה שונה ומיוחדת?

האם זו הדרך היחידה לכתוב כותרות? לא.
האם זו דרך מעולה לבדוק את איכות הכותרת? כן.
בהצלחה עם הכותרות!

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר

מה עושה מי שמחפש השראה לכותרות מוכחות,
שהעתיקו אותן אין ספור פעמים בוריאציות שונות?

הולך לפודקאסט "הקופי הטוב בעולם" ורואה מהן כותרות על חלל בכלל ובגלל…