טוב נו, סיפור ראוי הוא סיפור כנה.

במרווח שאחרי טירונות היחידה שלב א'
בו 'מחשלים' אותך כדי שתשכח הכל,
ותתחשל """כראוי""" –

ומהדקה הראשונה במסעות התכופים,
כשמתחילים ללכת וכואבות לך הרגליים,
אתה מחכה לרגע בו מרוב סבל תפסיק להרגיש,

והרגע לא מגיע לעולם,
ומשך שעות הגוף שלך כואב כולו
והדבר הזה נמשך 3 חודשים,

לבין טירונות היחידה שלב 2
שבו עושים תכלס אותו דבר,
מגיע אימון לוט"ר – לוחמה בטרור.

3 שבועות חוטפים מכות
ולומדים מתווי לוחמה בטרור –
ירי באקדח וכו'.
אה, זה נקרא "אימון באגרסיביות".
והנה הַפְּצָצָה לַגַּבָּה:

לקראת הסוף היה אימון עם כלב תקיפה – רוטוויילר–
זכר גדול שהוכשר לתקיפת עוינים.

ועל אחד החניכים פקדו לשים שק על היד
ולעמוד כדי שכלב התקיפה יתקוף לו את היד.

הוא לא הסכים.
צעקו עליו.
הוא לא הסכים.
פקדו עליו.
לא הסכים.
הוא לא עבר את השלב, לכאורה.
בסוף, בשייטת צריך מכסת לוחמים.
הפך ללוחם בצוות שלי.

מגיע רגע שאתה צריך להחליט מה אתה לא מוכן לעשות.
אסטרטגית.
והכי מפחיד? מה אתה לא עושה.
אני לא עושה גרפיקה, לא אוטומציה, לא מזין תכנים.

מה עושה?כותב.
רק כותב.
דפי מכירה בעיקר.

למה?
כי אני הופך לכתובת מס' 1 בישראל לדפי מכירה.
הכותב הכי טוב של דפי מכירה, זו התוצאה של הקרבה.
אני מפסיד את מי שרוצה הכל.
אני מרוויח את מי שרוצה את הכתיבה הכי מקצועית.
כדאי לי? לא כדאי לי?
זו הדרך שלי.

זה לפני מוסר ואתיקה,
זה מה שאני רוצה בחיים שלי.

תעשו, חברים, את מה שאתם ממש רוצים, בתשוקה מטורפת,
במחויבות, כאילו שכלב עומד לשסע לכם את היד אם לא תעשו את זה.
זה מה שאני עושה.

ואם אתם רוצים שאת דף המכירה שלכם יכתוב הכותב היחיד בישראל
שזו המומחיות מס' 1 שלו – פנו אלי במייל חוזר.
אשמח לשוחח ולראות האם אני יכול לסייע.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר