ב- 21 השנים האחרונות למדתי אמנויות לחימה ב 3 מועדונים שונים…
וכולן היו סוגי קונג-פו שונים…

וכל פעם זה היה להתחיל מההתחלה…
אבל כבר 'ידעתי' קונג-פו – אז למה בעצם?

כי סוגי קונג פו שונים זה מזה כמו כלב זאב,
כלב גולדן רטריבר וכלב סלוקי…
אפשר לזהות שהם סוגי קונג-פו, וזהו, נגמר הדמיון…

את נעילות המפרקים, עבודת הרגליים המהירה כברק,
הפיכת הידיים שלך ל"טפרי כאב", הורדת היריב שלך לברכיים
בשבריר שניה, לפיתת הנחש,  
שיתוק היריב במקום שהוא עומד, מחיצת-האצבעות ואיך להרוס
את אגרופי היריב לפני שהוא אפילו נוגע בך –
וזו רק ההתחלה –

לומדים ומתרגלים באימונים וכל הזמן הופכים לטובים יותר, מעולים…
והמחשבה הופכת ממושמעת יותר, הגוף לחזק וגמיש יותר,
התגובות המוטוריות המתורגלות למדויקות ומהירות יותר…

אבל ברחוב, אל תחלום להתחיל בזה…
אם סיטואציה מתקדמת לאלימות,
קח נשימה עמוקה ותתרחק מנטלית – ואם צריך גם ופיסית…

למה?
כי בסוף, כמה שלא תהיה מאומן, מכה אחת יכולה להכריע אותך או את השני.
ולא בטוח מה מביניהם יותר גרוע.

ובכתיבה ממירה?
בדיוק ההיפך.

אתה מתאמן וחוקר ולומד את כאבי, עונגי ומילון הלקוח.
בסוף, ברחוב, בנקודת המגע-
פייס, דיוור, דף נחיתה…

אתה המקצוען שהמכה הראשונה שלו היא שמכריעה
את תשומת הלב של הלקוח הפוטנציאלי לתוך הטקסט שלך.

זו הנקודה הראשונה – תשומת הלב שלו לתוך הטקסט שלך.
נוסחה מפורסמת לכתיבה ממירה קובעת 4 שלבים לכתיבה:

A – Attention – תשומת לב
I – Interest – עניין
D – Desire – תשוקה
A – Action – פעולה

ראינו את הראשונה. נותרו שלוש.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר

רוצים לראות את כל הארבע
מושכות צומי,
מעניינות,
מעוררות תשוקה
ומוכרות?

בפרק ה 12 בפודקאסט הקופי הטוב בעולם: "הרופא שלא שתה מים 20 שנה"
תראו אותן עובדות ובועטות.
קבלו בבעיטות קונג פו מרוכזות למרווח שבין ה AI ל- DA…
ותבואו על שכרכם בהמרות…