למדתי לקרוא יותר מדי דפים בשעה,
ויש לזה השפעה מיידית
על הקופי שלך
לפני כמה שנים למדתי לקרוא יותר מדי דפים בשעה.
אלה היו כמה טכניקות משולבות, כולל קריאה צילומית,
שיצרו תוצאות מספריות גבוהות.
למה אני קורא לזה "יותר מדי דפים בשעה"?
כי אנשים שסיפרתי להם התקשו להאמין למספר הדפים שקראתי בשעה.
אבל היות ואני עשיתי את זה בעצמי, פחות משנה לי.
או שאמרו שבטח אני לא זוכר יותר מדי.
וגם זה בסדר מצידי, כי הגיון פשוט אומר שכאשר יותר מרוכזים קוראים מהר יותר,
ובאמת לומדים להתרכז יותר.
או שאמרו שאני מנסה למכור את הקורס של אשתי.
וזה קופץ מעל משוכת ה'בסדר' לפירגון לאשתי,
שמסוגלת ללמד דבר כל כך מורכב בהצלחה,
וללקוחות שלה שקוראים במהירויות כאלה…
העניין שהבאתי לכאן, הוא שלא התאמנתי כמה שנים,
ועכשיו כדי להגיע שוב למהירויות כאלה,
שאני רוצה בגלל אופי העבודה שלי, יש לי צורך בהשקעת שעה ביום, משך שבוע.
אז אני שוקל…
ומה יש לכם מכל זה? אוהו! אתם יכולים לגנוב כאן כלי יקר ערך לכתיבה שלכם
תנו לי להעביר אתכם לעולם הכתיבה. כאן להפסקה יש משקל לא מבוטל…
כשאנחנו כותבים, לא משנה מה, אם יצרנו הפסקות בין המלים, המשפטים והפסקאות,
הקוראים עוצרים…
כשהם עוצרים, הם נוטשים, ואנחנו מפסידים מכירות…
כדי לאפשר לנו לכתוב רציף, בואו נדמה משהו:
פסי האטה על הכביש, מכירים?
כן…
אוהבים?
לא…
כשאנחנו עושים הפסקות בקריאה, אלה כמו פסי האטה בכביש.
איך נמנעים מהם?
כותבים פסקה אחת, שזורמת אל הבאה בעדינות וביופי.
ואז קוראים אותה.
אתם מחפשים עדינות ויופי בפסקה, ובמעבר לפסקה הבאה.
זה מה שאתם מחפשים, אתם לא רוצים פסי האטה.
אם אתם מרגישים פסי האטה, אז יש לכם טעות, עדכנו…
אחרי הליטוש הקופי צריך להרגיש כמו צעיף של משי זורם.
תזכרו צעיף של משי…
ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר
פרק הפודקאסט שלי על קופירייטינג: "הקופי הטוב בעולם" השבוע לקח את אחד הנושאים המשעממים בעולם, והפך אותם לסיפור מאוד מעניין ומרגש. זו אמנות הקופי במיטבה, שכתב דיוויד דויטש, קופירייטר מעולה.
