בשישי ביולי 1945 פרסי נעלב.

למרי ספנסר- אשתו הראשונה – שלא הצליחה להוריד את הכתם החום המסיבי מהמכנסיים – נמאס מבעלה הרשלן והיא עשתה לו פרצוף. "גם הזוג הזה יצטרך להיזרק" חשבה וניסתה להבין מה לעזאזל בעלה עושה בעבודה.

הוא הרי סתם את הפה טוב טוב, ככה זה בתעשיות הביטחוניות.
לפעמים חשבה שהוא ב CIA.

הוא עצמו הצליח לענות לשאלה רק כשנזכר שכאשר שנכנס למעבדת הניסויים במכ"מ הצבאי החדש במעבדות רייטאון שם עבד כמהנדס, עדיין היתה לו טבלת שוקולד בכיס המכנס.
ואחר כך, כבר לא.
"מוזר", ציין לעצמו.

למחרת, הוא ביצע ניסוי:
הניח גרעיני תירס ליד המכ"ם,
ואחרי 195 שניות הם התחילו להתפוצץ לפופקורן.

שנה אחר כך, בניסוי נוסף, הוא שרף בטעות פיצה קפואה.
סיכוי טוב שהשתמשת גם היום בתגלית הזו שנולדה
מתוך שרשרת של טעויות ותגליות מקריות, המיקרוגל.

אבל הסיפור המעניין הוא דווקא מה שקרה אחר כך:

חברת רייתיאון, שפיתחה את המיקרוגל, חשבה שהיא מוכרת מכשיר חימום.
היא טעתה.

היא בכלל מכרה משהו אחר לגמרי:
זמן פנוי לאמהות עסוקות.

מרי לא רק כיבסה. היא בישלה, ניקתה, וביצעה עוד 1,000 מטלות שונות בבית. ובגזרת הבישול, בזכות בעלה והשוקולד, היתה לה עדנה.

נחזור אליך, הדבר הכי חשוב שקורה כאן- 

עם שאלה שמאוד תעניין אותך, אני מאמין: 
איזו תגלית מקרית בוובינר שלך תביא את העסק למקומות שלא חשבת שאפשר?

סיפרתי לך שמגיעים אליי הרבה דוקטורים?
ולא רק. מגיעים עוד מדענים. 

אני אוהב אנשים מלומדים עם תארים מתקדמים,
הרבה פעמים הם מאוד מעניינים ומלמדים מעולה.

החכמים ביניהם גם מבינים מהר מאוד שללמד זה קלף חלש בוובינר,
והופכים את המיומנויות שאפשרו להם להגיע לתואר כזה,
לכלי ליצירת וובינר מוכר, מיומנות אחרת לגמרי,
שדורשת מיומנויות בסיס דומות:

• הקשבה
• חריצות
• חוכמה
• יכולת ברירה בין עיקר וטפל
  ועוד….

יש כאלה שמתקדמים לאט,
בעיקר בגלל שתי טעויות נפוצות שיש לכולם, וקשה בתחילת הדרך להבין מי יצליח להשאיר אותן מראש ומי יתעקש לקחת אותן בשק כבד על גבו משך חלק ארוך יותר מהדרך:

טעות נפוצה ראשונה,
הם יודעים המון ורוצים להראות זאת.
זו עצלות מנטלית.
בוובינר אתה לא צריך להציג המון ידע, אלא מעט ידע מאורגן בצורה מסוימת.

טעות נפוצה שניה,
הם חושבים שהם מוכרים ידע.
הם לא.
הם מוכרים מטמורפוזה.
כולנו מוכרים מטמורפוזה.
בשביל לעשות מטמורפוזה מה שצריך הוא לאסוף היווכחויות חדשות.
לא ידע חדש.

אנחנו מוכרים גילוי עצמי,
רגע של "וואו!"
את הרגע שבו מישהו בקהל שלך מגלה שהוא יכול.

וכמו פרסי ספנסר עם השוקולד המותך בכיסו,
גם לך יש משימה, להיות פתוח לתגליות מפתיעות:

איזה "מתיך שוקולד" מסתתר
בדרך שלך למכור את ההכשרה שלך?

(רמז: זה בדרך כלל הדבר
שאתה לוקח כמובן מאליו, שקורה
לך בלי לשים לב, שאפילו לא
סיפרת לעצמך ובטח לא לאף אחד אחר)

מה ה"פופקורן" שלך?
(התגלית הקטנה בדרך שיכולה להוביל לפריצת דרך)

ומה ה"פיצה השרופה" שתוביל לתובנה הגדולה?
(הטעות שתהפוך להצלחה הבאה שלך)

רוצה שאספר לך על תגליות מקריות בחיים שלי ולמה הן קורות על בסיס יומי? 

אני מגיע לפגישות עם הלקוחות שלי עם רצון מאוד מסוים,
להקשיב להם ממש טוב.
כי זה כל מה שצריך.

יש להם ידע מופלא וחדשני. לכולם.
הם אומרים דברים מופלאים.
אבל אף אחד לא גילה להם את זה עד היום.
הם עושים דברים מדהימים על בסיס יומי,
אבל לא יודעים שזה מדהים,
כי אין להם למי להשוות.

יש לי זכות לראות, להקשיב, ולהצביע.

כמעט בכל פגישה יש תובנות מפילות לסת.
כמעט בכל פגישה הם מבינים שהיעד
שחשבו עליו לפני שהגיעו הולך לקרות,
ויש סיכוי לא רע, שגם יותר.

סך הכל לבוא לעשות וובינר, ולצאת עם עסק הרבה יותר חזק,
זה דבר שהוא כמעט בלתי נמנע כשהולכים במסלול מסוים. 

מסלול עם תושיה, כן? אנחנו לא בצבא, אין כאן מפקד
ואין חיילים. ובעיקר אין פקודות.
יש הצעות, יש חשיבה, יש הרגשות טובות,
יש שאיפה וים עם רוח של מוטיבציה חזקה
וגלים גבוהים של התרגשות מהעשיה ומהצלחות. 

אני יכול לעזור לך למצוא את התגליות האלה, שישנו את החיים העסקיים שלך.

לא מהר. לא בקלות.
עזבו אותי משטויות של מתחילים.
אנשים שזוכים בתגליות הם אנשים רציניים,
מדענים בתחומם. אנשים ששמחים לעבוד על
אירוע מכירה, וובינר, שיביא להם מאות אלפי שקלים ויותר בשנה.