כמובן. לתקופות סוערות יש קצוות בולטים יותר, השיאים קיצוניים יותר,
קל יותר להפוך לעשיר, קל יותר להפוך לעני.

נשים רגע את הכסף בצד, מה עם עושר אמיתי, עושר של רגשות?
הבוקר רכבתי על האופנוע בשביל היציאה מהישוב.

מרחוק ראיתי על הכביש משהו שנראה כמו ציפור עומדת.
התקרבתי היא המשיכה לעמוד,

עברתי אותה ואחרי כמה עשרות מטרים שאלתי את עצמי למה אני לא עוזר לה. הסתובבתי, התקרבתי, החניתי את האופנוע על הכביש קרוב אליה לחסום את התנועה, היא עדיין לא זזה.
זה היה עורבני צעיר.

חפנתי אותו בידיים והנחתי אותו כמה מטרים לצד הכביש, מתחת לעץ. בצל.
שאולי יתאושש. הוא היה חי. לא זז.

רכבתי הלאה. אחרי כמה עשרות מטרים שאלתי את עצמי למה אני לא עוזר לו? הרי יש לי יכולת ריפוי בידיים שעוזרת לאנשים כבר קרוב לעשרים שנה,
בעשור האחרון כל יום.

חזרתי. ניגשתי אל מתחת לעץ. היא לא זזה. התיישבתי לידה כדי להכין את עצמי.
היא פרשה כנף ועפה.
כאילו הייתי צריך אישור שהחמלה מרפאת.
להתעשר בטח, ברגשות גבוהים יותר, זה הטופ.