לא רע לי בכלל משרד ענק בקצה מסדרון במנזר,

שבגלל צירוף מקרים, 3 החדרים הקרובים לו ריקים.

שקט.

בערב ביציאה אין אפילו אור אחד. מגשש

ברחבי המבנה הענק, יורד קומה,הולך במסדרונות עד לדלת הנעולה,

היד עם המפתח מאתרת את המנעול, ויוצא.

כילד/ה, פחדת מחושך? אני כן.

למדתי לאהוב אותו. הפחד האנושי מלהיות לבד,

דורש המון מאמץ.

כשפתחתי את העיניים הבוקר, הדירה ריקה מרהיטים,

ארון הבגדים נקי מבגדים כמעט לגמרי.

2 זוגות נעליים.

חגיגה בשבילי. זמנית, כי חגיגה

מתייחסת לחידוש, שינוי והפתעה, וקצובה בזמן.

עוד כמה ימים תגיע המכולה וחלאס: הרבה יתמלא.

בכתיבה נהוג לפספס הזדמנויות טובות ליצור הפתעות.

למרות שזה מחזק את האימפקט של הכתיבה, מאוד,

קשה לראות איפה אנחנו כוכבים זורחים

ולהציג את זה החוצה.

אני רואה את זה המון אצל לקוחות.

נקודות שגורמות לאדם להראות חזק, טוב,

יפה, מואר…

הן לא נשכחות. הם פשוט לא רואים אותן.

טריק אדיר, טריק של החיים, ויותר מזה, היפוך גישה,
לראות את נקודות העוצמה שלך,

באמצעות היפוך הראיה:

כשמסתכלים על השמים ביום רגיל, הרוב ריק, כחול.

רוב הים ריק, כחול.

במרווחים בין החלקים באטום, כמעט הכל ריק.

גוף האדם, בסוף, כמעט כולו ריק. כמעט 100%, מאוד קרוב לזה.

כשמסתכלים על דף של ספר, יש המון ריק. השוליים רחבים.

הלבן בין האותיות, רוב הספר – ריק.

ועדיין המלא משלה אותנו שיש יותר ממנו.

בגלל זה אנחנו נוטים להשתמש במלא, זה שנותן וודאות.
אי ודאות מפחידה.

לכן בדיבור פחות שותקים ויותר מדברים וממלאים שתיקות.

בכתיבה ממירה פחות חושבים מה קורה לקורא שלנו בראש.

בסוף, הוא זה שימכור לעצמו.

הכי טוב שלנו זה להכווין אותו לשם.

אז כשאנחנו רואים את המלא, להפוך את הראיה, להפוך את הכיוון.

להסתכל על הריק. לחשוב על מה שאין,
לחשוב איך ליצור מתוך האין. להרגיש ריק.

זה מביא המון יכולות ורעיונות חדשים.

כי יש כל כך הרבה מהם, תמיד.

ולגבי השנה הזו,

אחרי שעשיתי קפיצה גדולה לחלל ענק ובלתי מוכר

בגילי הצעיר, ילד, מאחל לעצמי שנה של ריק.

של הרבה פחות ביטוי של רגשות שליליים,

פחות צורך בחומר, בלדבר.

ועל חשבון זה, יותר להסתכל על האחרים, להקשיב,

להבין, לפעול לטובת האחר ממני.

המדרגה של ואהבת לרעך כמוך היא גדולה ורחוקה.

אז קצת יותר ממנה.

מאחל זאת לכל מי שמאחל זאת לעצמו.

שנה של ריק ואהבת חינם.