האמת המביכה עליי, אני לא יודע למכור
האמת המביכה עלי: אני לא יודע למכור
בעצם, זה יותר חמור ומביך:
אני שונא למכור.
החוויה הזאת, של לשכנע מישהו, במשהו,
תוך כדי שיחה, ועוד על כסף – זה לא רק הטראומות מהקיבוץ,
זה הרבה יותר גרוע מזה:
למה אני צריך לשכנע אותך לקנות?
אתה רוצה לקנות?
תקנה.
אתה לא רוצה לקנות?
אל תקנה.
פשוט.
כי להיות בחוויה של לנסות לשכנע אותך לקנות משהו,
שהוא מדם ליבי, קרביי, וכל שנות הכישרון שלי,
זה הדבר השני שאני הכי שונא בעולם
(אחרי רגל קרושה, שזה סוג של עינוי קולינרי פולני).
והאמת, אני גם מתעב אנשי מכירות, בעיקר את אלו עם הנחמדות המעושה
והקורס בטיפול בהתנגדויות.
הפרדוקס הוא שאני מת על תוצאות המכירה.
יש בזה המון סיפוק של "אני עושה משהו כל כך טוב שמישהו החליט לשלם לי על זה."
והידיעה שהשפעתי לטובה על חיים על עסק, משפחה, וקהילה.
הרגע הזה שמישהו אומר לך שהוא רוצה לקנות, וגם משלם,
זה רגע מרגש, כמעט כמו סקס.
לדבר אני אוהב,
להקשיב עוד יותר,
לכתוב עוד הרבה הרבה יותר,
אבל למכור? איכסה!!!
אם הייתי יכול לקבל משהו עכשיו, מייד,
הייתי שמח שיוותרו לי על לשכנע אחרים,
פנים אל פנים, זום לזום או טלפונית,
כולל כל הקטע הזה של הכסף הנלווה.
זו הסיבה שהתאהבתי בשיווק.
שיווק טוב הוא כמו מנגינה קסומה.
שיווק טוב הופך אנשי מכירות למובטלים.
שיווק טוב הוא כמו קסם ממגנט.
כתבתי כאן לפני אולי 3 חודשים על דף מכירה שהלחנתי
ש 70% מאלה שהגיעו אליו לא היו צריכים איש מכירות, וישר קנו מוצר יקר.
בלי שכנוע, בלי מניפולציות, בלי "טיפול בהתנגדויות" עם חיוך מעושה.
זו לדעתי עוצמה שיכול לפתח רק מי
שממש, אבל ממש
שונא למכור.
