שבתפקידו הקודם כיהן כסמנכ"ל הכספים של
שלוש החברות הבנות של בזק (פלאפון,
YES תקשורת, ובזק בינלאומי) עם
מחזור מכירות בסך של כ- 5 מיליארד שקלים:

בשבוע האחרון ביליתי 5 וחצי ימים מלאים
עם בני המחזור שלי מהשייטת.

התארחנו במקום בערבה, ליד חצבה,
ועברנו מסלול מיוחד שנקרא "עיבוד חוויות לחימה"
שעושים מחזורי יחידות לוחמות שונות בצה"ל.
לפעמים ממש עם השחרור, לפעמים 30 שנה אחריו, כמונו.

שמעתי משובים על המסלול מאנשים אחרים, מיחידות שונות,
וכאדם שהעניין העיקרי בחייו היא היכולת להתפתח פנימית,
החלטתי בסופו של דבר להצטרף. זה היה ממש לא מובן מאליו.

רבים מהם רצים כל בוקר, ואני רץ כל בוקר,
כך שכמה פעמים רצתי עם אנשים שכבר רצנו פעם יחד,
לרוב בקבוצה עם עוד כמה עשרות לוחמים,
אי שם לפני שהדינוזאורים הלכו על פני האדמה, בשנת 94'.
בוקר אחד ראיתי את תומר שני יוצא לריצה, ביקשתי להצטרף והוא הסכים.

יש לי זכרון חזק מאוד שלו מהטירונות.
אנחנו במסע. בראש מפקד המחלקה, צועד בקצב ריצה, קליל, בלי לשאת משקל מיוחד.
מימינו ליאור, סוחב מאג עם תרמיל ובו 600 כדורים.
נורא כבד.

ליאור, שגם עכשיו נראה כמו אל יווני – גדול, חזק, אתלטי, סוחב אותו כאילו החזיק מטאטא. קל.

משמאלו תומר, סוחב אותו מאג ואותו תרמיל.
בחור חזק וגדול שמתאמץ בטירוף. מזיע, חורק שיניים,
קשה לו קשה לו והוא מתאמץ מתאמץ על כל צעד.
אני בדיוק מאחוריהם -לא גדול ולא רחב, אבל בכושר על-
רץ ועליי אחד המשאות הכבדים –
"מכשיר קשר 77" – ערמת ברזל ואלקטרוניקה,
שבראשה אנטנה באורך 5 מטרים
וצריך להיות צמוד למפקד המחלקה כל הזמן.

את כובד המכשיר אני זוכר. את האנטנה זוכר תומר,
היא כל הזמן נטתה מטה ודפקה לו בראש. עשרות קילומטרים.

יצאנו לריצה.בלי מאג, בלי מפקד מחלקה, בלי מכשיר קשר, בלי
אנטנה, רק אנחנו והשביל,
6:30 בבוקר יום חורפי במדבר, מזג אוויר מושלם.

מתחילים לרוץ, מסדירים נשימה, ואני שואל–
איך הפכת להיות סמנכ"ל הכספים של שופרסל? תפקיד כל כך בכיר במערכת כל כך מורכבת.

למי שמחכה כאן לסיפור קולנועי, נתאם ציפיות.
האיש צנוע במידה כמעט מוגזמת.
מתייחס לזה כדבר רגיל – למד חשבונאות,
התחיל לעבוד, והתחיל לטפס, כל פעם לתפקיד בכיר יותר.
מתוך ה"רגיל" המאוד לא רגיל הזה, שיתף אותי בשני עקרונות:

עיקרון ראשון:
סיפר איך באחד הלילות בשעה עשר, כשהוא בעבודה,
טלפן לרו"ח של חברת בת שהיה גם הוא בעבודה,
ושאל אותו מה העיקרון שלו להתקדמות?

ענה לו השני "אני מחפה על חוסר כישרון בעבודה קשה".

עיקרון שני:
מספר שעבד תחת מנכל"ים מעולים.
אבל מה הקשר?
הרבה אנשים עובדים תחת מנכלים מעולים.
בודדים מתקדמים לתפקיד כזה.

התובנה שלי – הוא פשוט יודע להתייחס לאנשים.
אה נכון, אין דבר כזה ,"פשוט יודע".
אני מייחס את זה לחלק מהעבודה הקשה. לעבוד גם בזה,
כשאתה מתייחס למישהו, להיות נוכח, להיות קשוב, להיות בתשומת לב.

נחזור רגע לרעיון הראשון –
לעבוד קשה.

כולם עובדים קשה. איך עובדים יותר קשה מכולם?
נשארים עד עשר בלילה במשרד? גם.
מזווית אחרת, חיבר אותי להרצאה של ג'ין שוורץ,
מגדולי הקופירייטרים אי פעם,
בה לימד איך הוא נערך לכתיבה וכותב פרסומות,
ובאחת הנקודות אמר שהוא מעדיף שיגידו עליו שהוא זה שעובד יותר קשה מכולם.

כך שלעבודה אין תחליף. אתה לא נהיה פתאום מעולה. אתה עובד עד שאתה מעולה.

עיקרון שני:
להתייחס לכל אחד בגובה העיניים שלו. להכיר את הלקוחות שלך טוב
כמו שתומר מכיר את המנכ"ל ואת האנשים בצוות הנקיון –
שאליהם הועברו ישירות המתנות שקיבל בחגים ובארועים מיוחדים. –
אתה צריך לדבר עם כל אחד
בשפה שהוא מבין. זו האחריות שלך.
לחקור וללמוד עד שתדע לעשות את זה.

אישית אני לא אוהב את צירוף המילים "עבודה קשה".
כאדם שעובד קשה והרבה, הייתי מעדיף לעבוד ותוך כדי כך להפוך לחכם ומשוכלל יותר.
כך שבמקלחת, ניסחתי את שווה הערך שלי למשפט הזה:
עבודה קשה הופכת כישרון בינוני לכישרון על.

בתור מי שכדי להפוך לטוב ביותר שהוא יכול להיות,
לקח כארבעים מדפי המכירה הכי מכניסים
שנכתבו ופורסמו אי פעם, ניתח אותם ועשה מהם 40 פרקי פודקאסט,
אני מרגיש שבאמת צריך לעבוד אחרת, ולמצוא את הדרך שלך להיות הכי טוב.

לגישה לפרק האחרון בפודקאסט, בו לוטן סגל,
עוד אחד שעובד המון וכותב המון ומפיק ידע אדיר על מכירות וקופי,
מספר על הטוב ביותר שלו, ועל הספר שעומד לצאת, מכאן.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר