התחיל להחשיך כשירדתי לצלילה חופשית עם דורון.
שנורקל – מסיכה – סנפירים. היינו בקשר עין חלקי, כל אחד
שוחה לשם, צולל לכאן… במים
שמעבר לריף בבסיס עתלית…

הייתי בכושר על באותו זמן, רץ מהר כל יום 10-15 ק"מ,
שוחה 4 ק"מ- מהר…
קיווינו לדוג לוקוסים – דגים שנמצאים בין הסלעים…

ירדתי לסלע בעומק של כ- 6 מטרים ושחיתי סביבו,
מחפש תנועת סנפירים (בידיי רובה גומיה
באורך 90 ס"מ) באיזשהו שלב נגמר האוויר בריאות,
התחלתי לעלות לכיוון פני המים.

זה לא עבד.

אני רוצה לעלות.
ושום דבר לא עולה.
מנסה שוב בכוח.
שום דבר.

הייתי שמח להגיד מה חשבתי, מה הרגשתי,
מה חוויתי, אבל הדבר היחיד שהיה קיים זה הצורך לעלות…

דורון שרים מקיבוץ נתיב הל"ה, בחושים סופר מחודדים קלט אותי מפני המים,ירד אליי,
התיר את הרצועה של נרתיק הסכין שהיה על הרגל שלי מהסלע,
ועליתי.

הפעם היחידה שאני יודע שהייתי ממש קרוב לזה, בזמן הצבא.

דניאל וולפסון היא הישראלית הראשונה שהגיעה לפסגת
האוורסט. גם היא היתה בכושר מעולה. כהכנה
טיפסה על 60 הרים, רצה מרתונים, איש ברזל, לא חסכה…

קצת לפני פסגת האוורסט, על פי התהום יש תור של מטפסים
שרוצים להגיע לפסגה… היא חיכתה שם 4 שעות.
החמצן עומד להיגמר לכל עשרות או מאות המטפסים ששם,
אף אחד לא יתן לה לעקוף אותו.

הרבה מטפסים מתים, זה קורה לרוב בדרך חזרה,
היא הרבה יותר קשה מהעליה…
מגיעים לפסגה אחרי השקעת כל הכוחות.

והופכים לאגואיסטים ב 100%. היא אומרת
"המוח משתבש. בחיי. מאבדים את המוסר, לגמרי.
כל העקרונות והערכים עפים מהחלון ואתה הופך לחיה".

היא מספרת שבדרך למעלה אחד החברים למשלחת
ביקש ממנה עזרה. הם היו יחד במשלחת חודשיים.

"אני פשוט הסתכלתי עליו כאילו אני לא מבינה מה אני רוצה…
ואני הייתי אדישה. אנשים אמרו לי שהייתי עם עיניים מזוגגות,
שראיתי רק את הצעדים שלי. וזה נכון. ככה הרגשתי"
(מוסף הארץ 10.6, כתבה איילת שני)

שני אנשים מאוד מאומנים בסיטואציית קיצון.
הם לא רואים כלום, הם לא שומעים כלום.

כשהעסק מפסיק למכור, מופעל עליך לחץ כלכלי מתגבר,
כמו פטיש בידיו של נפח, שיורד בעוצמה על סדן.
לחץ אדיר. הוא מפמפם…ועוטף אותך ביום, ובלילה.

התגובות שמופעלות אצל בנאדם הן שרידה נטו – ובכל הכוח-
הן מגיעות מהמוח הזוחלי,
ושם אין מחשבה, יש שם מלחמה – החזק שולט.

"החזק" הוא האינסטינקט שלך לעשות מה שכבר ניסית,
שוב ושוב ושוב, אבל מה שעשית הביא אותך לנקודה הזאת,
ואתה דוהר קדימה בכביש ללא מוצא.

תדהר כמה שרק תוכל, כמו מטפס הרים שנתקע בלי חמצן,
או צלילה שבה נתקעת למטה, התוצאה זהה –
אתה תגיע לסוף ואין שם מעבר.

הלקוחות המשותקים מפחד לא פונים לעזרה.
חכמים מבינים שנדרשת עזרה חיצונית.

כשהלידים ממשיכים לא להגיע, או להגיע רק עם
"יקר לי", "אני צריך להתייעץ עם…", "תעשה לי חצי מחיר…" ואין לך מה לעשות איתם,
נראה לך שזה עומד להיפתר.

הלוואי, הייתי מאוד רוצה, בשבילך, אבל זה לא עובד ככה.

זה הרגע שלך להפתיע, להכניס אותם לעולם אחר של אפשרויות,
להראות להם חזון, תקווה, פתרון חדש למצב שלהם…
הם רוצים ממך תשובה מוחצת לבעיה שלהם,

וכמו שנאמר "אין דבר שדף מכירה טוב לא יכול לפתור"

עכשיו תחשוב איזה דבר יכול לקרות לך כשהלידים יגיעו אליך חמים יותר,
אחרי שכבר הבינו איפה היתרון – בידיים שלך.

כמו בכל סיטואציה של תקיעות,
אתה חייב מישהו שיראה לך את הדרך,
רק שברמת הלחץ הזו מאוד קשה לך לראות את זה….

תחשוב כמה מדהימה יכולה להיות הסיטואציה
שפתאום הם יראו את השרות או המוצר שלך בעיניים חדשות!

התשוקה שלהם תתעורר, הרצון, השאיפה, הריאות שלהם יתמלאו באוויר שתיתן להם.

זה קורה לאלה שמחליטים, לאלה שמתכנסים ועושים פעולות של אומץ.
וקורה עוד דבר מדהים, לך יש תקווה, ואז אתה יכול לצאת
מהמוח הזוחלי, ולהעביר את התפקודים שלך לקליפת המוח,
ואז יש גם פתרונות.
ואז הדברים שקיווית יכולים לקרות.

כמה דפי מכירה כבר עשיתי?

18 שנה, מאות משפכי שיווק,
הבאתי עסק ל- 7 ספרות…

אני יכול לעזור לך?
אתה יכול לעזור לעצמך, לתת לעצמך את התשובות הנכונות,
לפנות לכיוון הנכון… ואז אני יכול לעזור לך,
עם כל הכלים שלי.

אני מזמין אותך לחשוב ולהבין שדף מכירה ממיר יכול לעזור לך, ברמה מסיבית,
רמה שפותרת, שמחלצת, שמאפשרת לך לגדול, ולעסק שלך לצמוח,
גם אם עכשיו מאוד מאוד לא נוח.

מזמין אותך לפנות אליי במייל חוזר.
נקבע שיחה, נכיר, נבין, ונחשוב על פתרונות.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר