"אתה יכול בבקשה רק לנשק אותי כמו שפעם היית עושה?"
ניסיתי לא לשנוא את עצמי על היאוש בקולי…
אני לא יודע למה המילים היו חייבות להישפך עכשיו…
הזמן הכי גרוע שאפשר…
"קסידי… מותק, אני מצטער אבל אני חייב ללכת," בריאן אמר, מערסל את הטלפון שלו כאילו היה המאהבת שהייתי פעם….
מכוון את כפות רגליו הרחק ממני ולעבר הדלת…
"אני רק רוצה שתנשק אותי כאילו אתה מתכוון לכך שוב", לחשתי.
מנסה להישמע קלילה, מפלרטטת וסקסית…
מנסה להתעלם מהפאניקה הרועמת בליבי בתוך החזה…
מנסה להתעלם מהקול בראש שלי, צורח שהוא לא באמת אוהב אותי יותר לא משנה מה הוא אומר…
שאחרי רק 9 חודשים יחד הוא כבר השתעמם ממני …
שאיבדתי אותו לפני שהיחסים שלנו אפילו התחילו…
בחוץ, נהג האובר צפר, ושנינו קפצנו…
מכאן הקוראות, בסוף שנות ה 30 שלהן, מוכנסות ללא הכנה לסדרת טלטולים רגשיים, אולי צינית, אולי עם כוונות נכונות מאחוריה, ובכל מקרה, לענייננו, שהביאה את הקופירייטר כריס חדד לצמרת הקופירייטרים המוכרים והמוערכים.
העיקר בשפה שלו, בעשיה שלו, בשיטה שלו, היא הטלטלה הרגשית. עליה, על השלבים, השיטות, הדרך, בפרק זה ובפרק הבא בעיקר…
תהנו!
תמונות דף המכירה להורדה:
חלק 1
חלק 2
