זאת לא MC2=E (משוואת היחסות  של אינשטיין),
זאת גם לא משוואה כימית מאוזנת
זאת גם לא משוואה שיווקית מוכרת.

זאת משוואת הספרים עם הכריכה המשעממת.
והגילוי הוא כזה:
כמה שהספר נראה יותר משעמם, ככה הוא יותר רלוונטי.

ככל שפוגשים יותר המלצות של קופירייטרים מהטובים בעולם,
יש מעט מאוד ספרים עליהם בערך כולם ממליצים.
אלה צריכים להיות אצלך, בנקודות מפתח בהם תפתח ותעיין,
ורצוי – תקרא.

אחד מהם נחת אצלי היום עם שליח מאמזון.
שמו ספר המכתבים של רוברט קולייר.
שם עלום, עד שאתה יודע שבתקופה בה אותו רוברט איש כתב
את המכתבים שבספר, מכתבי מכירה היו דרך המכירה העיקרית
למכור מוצרים ללקוחות, דרך קטלוגים, מכתבי מכירה ישירה ופרסומות.

מה שהיום עושים באימייל.
הכל היה הרבה יותר יקר. כי הכל היה בדפוס.

חלק מפסקה שמאוד תעניין כל כותב נבון,
נוגעת באמצעים ליצירת מכירה:

*ויזואליזציה*:
"בנה תמונות עם המילים. אל תתעסק עם דברי מבוא, כדי שלא תרדים את הקורא.

אחרי שתפסת את תשומת הלב שלהם,
העבודה שלך היא לגרום להם לדמות את הרעיון שלך כל כך ברור
שהם יכולים לראות אותו כחתיכה החסרה שמשלימה את הפאזל.

הסוד הוא לקחת משהו מוכר שהקורא כבר מבין,
להתחיל להוסיף נקודת עניין כאן ושם ולבנות עד שכל התמונה שלמה.

רוב המכירות נאבדות כי הכותב לא יודע איך לעשות את זה.

אם אתה רוצה לתאר את ההצעה שלך, טווה אותה בתוך סיפור.
"אם זה חרדל, ספר להם איך הנערה תיכננה פיקניק,
ועל האהבה והדאגה שלה בזמן ההכנה, ותאר כל חלקיק קטנטן בו.
המגע של זה, הטעם של זה, הנקניק הכל כך טעים,
החרדל עם החריפות הכל כך מיוחדת שלו,
ואז איך הנער שכח את כל אלה רק מהעונג שהסבה לו השהיה איתה".

בתמונה:  כשאתם כותבים למישהו ורוצים שיפתח תיקיה לחומרים שלכם על הדסקטופ,
תמונה כזו תעשה עבודה נהדרת.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר

הפודקאסט השבוע ינתח דף מכירה של גארי הלברט.
הסיבה היא פשוטה. אני מכור. לקרוא אותו זאת חוויה, והנאה.
בינתיים הפודקאסט תופס תאוצה יפה.
בשביל עיסוק כל כך שמרני כמו להבין את הפרסום הכי טוב שעשו אי פעם,
ולקחת ממנו כלים חדשניים בכל קנה מידה,
אני כל פעם מופתע מחדש מהרעב.
תודה לשומעים. תמשיכו לשלוח משובים בבקשה.