יכולתי לבקש ולקבל החלפה בעמדת הנהג, אבל רציתי לעשות את זה

עד לסוף בבסיס האם של השייטת בעתלית.

היה קר מאוד, לפרקים גשום, הגלים היו קצרים ושפריצים של מי מלח קרים ניתזו בעיניים, חודרים תחת חליפות הסערה והחרמוניות, מרטיבים כל פיסה יבשה.

ואין לך לאן לברוח.

חצי הזמן חשוך והצוות כולו ישן, סומך עליך שתנהג אותם בבטחה הביתה.

הדבר שחייב אותי להישאר ער גם באותו לילה אורך היה רצון עז לנצח את הקושי הפיסי, להישאר על ההגה ולהוביל גם כשאין עין צופה מלבד שלי.

וכנראה בגלל אותו מאמץ על, גם עכשיו, כמעט 30 שנה אחרי, קל לי להרגיש אותי מחפש בעיניים טרוטות אחר אותה צללית סירה מתעתעת בלילה אי שם מימיני, נאבק להבין האם אני עדיין בתוך אותו מבנה בצורת V הפוכה, אחד מבין אותו קומץ הנהגים שהוביל את הסירות – אותן צלליות רפאים על פני המים, חשוכות, ללא סימן מזהה, כשהזיות העייפות מתעתעות והסירות נראות כמו עופות טרף מוזרים במציאות הזויה.

וכדי לכתוב את האמיתי שלך, אתה חייב להגיע לאי הוודאות, למקום שמוביל אותך משהו שהוא לא ההכרה החיצונית, אלא האמת שלך, התובנה של מה הכי טוב לעשות כדי להעביר מסר נכון, חכם, אמיתי, צודק, והולם למשימה שבחרת.

את הפידבק תקבל בסוף, שכח ממנו עכשיו. כל מה שנשאר זה אתה והרגש-מחשבה-הקלדה שלך. נוסחאות הכתיבה מאחור, התשוקה לספר סיפור לפנים.

ואתה מתמסר ונותן לה את המושכות. פחות מנתינה מלאה ומוזת ההשראה תוותר עליך גם הפעם, ואז אתה אמיתי יותר עושה את שלו.

רוצים את הטובים? בחרו את אלה שמסוגלים לספר אמת.

רוצים מגנט לידים שיגרום לכם לא רק להילחם אלא גם להוביל בתחומכם?
כנראה שזה מה שיקרה אם תבחרו את איש המקצוע הנכון.

מוזמנים לשיחת אבחון, תרגישו האם אני האדם למשימה.

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר