שני הדברים שהכי שנאתי בצבא והתכונה הכי חשובה לכתיבה ממירה לפעולה
על הראשון, פעם. אולי. לא רוצה לחזור לזה.
השני מספיק גרוע, איך יודעים?
אין זכרון. אני לא זוכר מתי במסלול זה היה, גם חבר למחזור שבדקתי איתו.
קורס טרור.
מתקן "אדם" באיזור מודיעין, עם מדריך בשם אבי, הכינוי "אבי בוקס".
מכירים את "מה שלא הורג, מחשל"?
קבלו תיקון: "מה שלא הורג, הורס ומיותר"
.
זכרון: מסביב מעגל חיילים, בפנים אני מול חייל אחר, נקרא לו "גולי", שם לפוסט זה.
"גולי" ניחן ב 185 ס"מ של המאגיסט מס' 1 במחזור,
בשבילו מא"ג זה כמו אקדח לאדם רגיל.
מהאנשים החזקים פיסית שפגשתי.
אני באותו זמן 56 ק"ג.
בעיטת ענק בבטן.
נופל.
גוליית נשאר עומד.
קם. נו, מה?!
.
וכך הלאה, שלושה שבועות מלאים.
אני ממליץ, להימנע.
.
כי אחרי שחטפתי מכות כואבות, ובעיקר משפילות,
הבנתי שזה מיותר. אף אחד לא צריך קורס טרור כדי להיות בן אדם.
ואף אחד לא צריך ללכת לשייטת כדי להיות בן אדם.
יותר מזה, המלצה גורפת – להימנע.
.
וזו התכונה הכי חשובה לכתיבה ממירה.
להימנע מהמיותר, ולא לעשות כלום בגלל
שאמרו לך שצריך, ונהוג, וכולם עושים, ותצא גדול. ושאחרי זה תהיה אלוף.
תחיה עכשיו, תחיה בתשוקה.
אל תפחד לעשות, ועוד פחות לא לעשות. כי זה הרבה יותר מפחיד.
בגלל זה אנשים לא עוצרים לחשוב ולבדוק אפשרויות לא צפויות.
.
וכמה שתנסה, ותמיד תנסה עוד,
אף אחד לא חף מטעויות גם בפעם החמישים אלף, ומעבר.
והשיעור הגדול: נפלת – מעולה. אתה חי. יש דופק. סע!
.
תן בשיווק, בנה עסק, צא מהתלות באחרים.
כתוב פוסט, כתוב מגנט לידים, כתוב דף נחיתה, דף תודה, מודעות, קמפיין, סרטונים, מיילים מבריקים, שבור התנגדויות, עתור להסכמות, כתוב כאילו הרוח רודפת אחריך, כי החיים קצרים, והזמן שלך להוציא את הטוב שבך מדוד, ידידי. ידידתי גם.
.
מוזמנים לפנות, אשמח לשוחח ולבדוק האם אני יכול לעזור.
בעיטות בבטן אאוט.
נפילות תמיד בפתח, יתקבלו בברכה,
ואחריהן טיפוס לנקודה גבוהה מאשר קודם לכן.
פנו בהודעה פרטית.
.
ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר